10 סיפורי ההשראה הטובים ביותר

הדבר הגדול בהם הוא שהם כל כך קלים לעיכול, ותמיד יש מוסר השכל בסוף הסיפור. אם הם סיפורים אמיתיים או לא זה דבר אחר, שכן רבים מהם הם אגדות כביכול בנות מאות שנים. עם זאת, הסיפורים שאני מדבר עליהם הם כל כך עוצמתיים ומעוררי השראה, שרבים מהם באמת גורמים לך לחשוב ואפילו משאירים אותך פעורי פה.

10. חבל הפיל (אמונה)

ג'נטלמן עבר במחנה פילים, והוא הבחין שהפילים אינם מוחזקים בכלובים או מוחזקים באמצעות שרשראות. כל מה שעצר אותם מלברוח מהמחנה, היה חתיכת חבל קטנה שנקשרה לאחת מרגליהם.

כשהאיש הסתכל על הפילים, הוא היה מבולבל לחלוטין מדוע הפילים לא השתמשו רק בכוחם כדי לשבור את החבל ולברוח מהמחנה. הם יכלו לעשות זאת בקלות, אבל במקום זאת, הם לא ניסו בכלל. סקרן ורוצה לדעת את התשובה, הוא שאל מאמן בקרבת מקום מדוע הפילים פשוט עמדו שם ומעולם לא ניסו לברוח.

המאמן השיב;

'כשהם צעירים מאוד והרבה יותר קטנים אנחנו משתמשים בחבל בגודל זהה כדי לקשור אותם, ובגיל הזה, מספיק להחזיק אותם. כשהם גדלים, הם מותנים להאמין שהם לא יכולים להתנתק. הם מאמינים שהחבל עדיין יכול להחזיק אותם, אז הם אף פעם לא מנסים להשתחרר'.

הסיבה היחידה שהפילים לא השתחררו וברחו מהמחנה הייתה כי עם הזמן הם אימצו את האמונה שזה פשוט לא אפשרי.

מוסר השכל של הסיפור: לא משנה כמה העולם ינסה לעכב אותך, המשיכו תמיד באמונה שמה שאתם רוצים להשיג הוא אפשרי. האמונה שאתה יכול להצליח היא הצעד החשוב ביותר בהשגתו בפועל.

9. חשיבה מחוץ לקופסה (חשיבה יצירתית)

בעיירה איטלקית קטנה, לפני מאות שנים, בעל עסק קטן היה חייב סכום כסף גדול לכריש הלוואה. כריש ההלוואה היה בחור מבוגר מאוד, לא מושך למראה, שבמקרה התחשק לבתו של בעל העסק.

הוא החליט להציע לאיש העסקים עסקה שתמחק לחלוטין את החוב שהוא חייב לו. עם זאת, הקאץ' היה שנמחק את החוב רק אם יוכל להתחתן עם בתו של איש העסקים. מיותר לציין שההצעה הזו התקבלה במבט של מיאוס. הכריש המלווה אמר שהוא יניח שני חלוקי נחל לתוך שקית, אחד לבן ואחד שחור.

לאחר מכן הבת תצטרך להושיט יד לתוך השקית ולבחור חלוק נחל. אם זה היה שחור, החוב היה נמחק, אבל כריש ההלוואה היה מתחתן איתה. אם זה היה לבן, גם החוב היה נמחק, אבל הבת לא הייתה צריכה להתחתן עם כריש ההלוואה.

עומד על שביל זרוע אבן בגן של איש העסקים, כריש ההלוואה התכופף והרים שני חלוקי נחל. בזמן שהוא הרים אותם, הבת הבחינה שהוא הרים שני חלוקי נחל שחורים והניח את שניהם בתיק. לאחר מכן ביקש מהבת להושיט יד לתיק ולבחור אחד.

לבת היו כמובן שלוש אפשרויות לגבי מה שהיא יכלה לעשות:

1. מסרבים לקטוף חלוק נחל מהשקית.
2. הוציאו את שני חלוקי הנחל מהשקית וחשפו את הכריש ההלוואה למרמה.
3. בחר חלוק נחל מהתיק בידיעה שהוא שחור והקריב את עצמה למען חירותו של אביה.

היא שלפה חלוק נחל מהשקית, ולפני שהביטה בו 'בטעות' הפילה אותו בין שאר חלוקי הנחל. אמרה לכריש ההלוואה; 'אוי, כמה מגושם מצידי. לא משנה, אם תסתכל לתוך השקית את זה שנשאר, תוכל לדעת איזה חלוק נחל בחרתי'.

חלוק הנחל שנותר בשקית שחור, ומכיוון שכריש ההלוואה לא רצה להיחשף, הוא נאלץ לשחק יחד כאילו חלוק הנחל שהבת הפילה היה לבן, ולפנות את חובו של אביה.

מוסר השכל של הסיפור: תמיד אפשר להתגבר על מצב קשה באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה, ולא להיכנע לאפשרויות היחידות שאתה חושב שאתה צריך לבחור מהן.

8. קבוצת הצפרדעים (עידוד)

כשקבוצת צפרדעים נסעה ביער, שתיים מהן נפלו לתוך בור עמוק. כשהצפרדעים האחרות התגודדו סביב הבור וראו כמה עמוק הוא, הם אמרו לשתי הצפרדעים שלא נותרה להם תקווה.

עם זאת, שתי הצפרדעים החליטו להתעלם ממה שאמרו האחרים והן המשיכו לנסות ולקפוץ מהבור. למרות מאמציהם, קבוצת הצפרדעים בראש הבור עדיין אמרה שהם צריכים פשוט לוותר. שהם לעולם לא יצליחו לצאת מזה.

בסופו של דבר, אחת הצפרדעים שמה לב למה שאמרו האחרים והוא ויתר ונפל אל מותו. הצפרדע השנייה המשיכה לקפוץ כמה שיותר חזק. שוב, קהל הצפרדעים צעק עליו שיפסיק את הכאב ופשוט ימות.

הוא קפץ עוד יותר ולבסוף יצא. כשהוא יצא, הצפרדעים האחרות אמרו, 'לא שמעת אותנו?'

הצפרדע הסבירה להם שהוא חירש. הוא חשב הם עודדו אותו כל הזמן .

מוסר השכל של הסיפור: למילים של אנשים יכולה להיות השפעה גדולה על החיים של אחרים. תחשוב על מה שאתה אומר לפני שזה יוצא מהפה שלך. יכול להיות שזה רק ההבדל בין חיים למוות.

7. קילו חמאה (כנות)

היה איכר שמכר קילו חמאה לאופה. יום אחד החליט האופה לשקול את החמאה כדי לראות אם הוא מקבל את הכמות הנכונה, מה שהוא לא. כעס על כך, הוא לקח את החקלאי לבית המשפט.

השופט שאל את החקלאי אם הוא משתמש בכל מידה כדי לשקול את החמאה. ענה האיכר, 'כבודו, אני פרימיטיבי. אין לי מידה מתאימה, אבל יש לי קנה מידה'.

השופט שאל, 'אז איך אתה שוקל את החמאה?'

השיב האיכר; 'כבוד הרב, הרבה לפני שהאופה התחיל לקנות ממני חמאה, קניתי ממנו כיכר לחם. כל יום כשהאופה מביא את הלחם, אני שם אותו על המשקל ונותן לו את אותו משקל בחמאה. אם יש להאשים מישהו, זה האופה'.

מוסר השכל של הסיפור: בחיים אתה מקבל מה שאתה נותן. אל תנסה לרמות אחרים.

6. המכשול בדרכנו (הזדמנות)

בימי קדם, למלך הוצב סלע על כביש. לאחר מכן הוא הסתיר את עצמו והסתכל לראות אם מישהו יזיז את הסלע מהדרך. כמה מהסוחרים ואנשי החצר העשירים ביותר של המלך הגיעו ופשוט הסתובבו בו.

אנשים רבים האשימו בקול את המלך על כך שלא שמר על הכבישים פנויים, אבל אף אחד מהם לא עשה דבר כדי להסיר את האבן מהדרך.

אז הגיע איכר כשהוא נושא מטען של ירקות. בהתקרבו לסלע, הניח האיכר את משאו וניסה לדחוף את האבן מהכביש. אחרי הרבה דחיפות והתאמצות, הוא סוף סוף הצליח.

לאחר שהאיכר חזר לאסוף את הירקות שלו, הוא הבחין בארנק מונח בכביש שבו היה הסלע. הארנק הכיל מטבעות זהב רבים ופתק מהמלך המסביר שהזהב מיועד לאדם שהוציא את הסלע מהכביש.

מוסר השכל של הסיפור: כל מכשול שאנו נתקלים בו בחיים מאפשר לנו לשפר את הנסיבות שלנו, ובעוד העצלנים מתלוננים, האחרים יוצרים הזדמנויות באמצעות ליבם הטוב, הנדיבות והנכונות לבצע דברים.

5. הפרפר (מאבקים)

אדם מצא פקעת של פרפר. יום אחד הופיעה פתח קטן. הוא ישב והתבונן בפרפר במשך כמה שעות כשהוא נאבק להכריח את גופו דרך החור הקטן הזה. עד שהוא הפסיק פתאום להתקדם ונראה כאילו הוא תקוע.

אז האיש החליט לעזור לפרפר. הוא לקח זוג מספריים וחתך את החלק הנותר מהפקעת. אז הפרפר הגיח בקלות, למרות שהיה לו גוף נפוח וכנפיים קטנות ומצומקות.

האיש לא חשב על זה וישב שם וחיכה שהכנפיים יגדלו כדי לתמוך בפרפר. אבל זה לא קרה. הפרפר בילה את שארית חייו ללא יכולת לעוף, זוחל מסביב עם כנפיים זעירות וגוף נפוח.

למרות ליבו האדיב של האיש, הוא לא הבין שהפקעת המגבילה והמאבק שדרוש לפרפר כדי לעבור את הפתח הקטן; היו דרכו של אלוהים לאלץ נוזל מגוף הפרפר אל כנפיו. להכין את עצמו לטיסה ברגע שהוא יצא מהפקעת.

מוסר ההשכל של הסיפור: המאבקים שלנו בחיים מפתחים את החוזקות שלנו. ללא מאבקים, אנחנו אף פעם לא גדלים ולעולם לא מתחזקים, אז אנחנו צריכים להתמודד עם אתגרים בעצמנו, ולא להסתמך על עזרה מאחרים.

4. שלטו במזגכם (כעס)

פעם היה ילד קטן שהיה לו מזג רע מאוד. אביו החליט למסור לו שקית מסמרים ואמר שבכל פעם שהילד איבד את העשתונות, הוא נאלץ לדפוק מסמר בגדר. ביום הראשון, הילד טקע 37 מסמרים בגדר ההיא.

הנער החל בהדרגה לשלוט במזגו במהלך השבועות הבאים, ומספר המסמרים שהוא מכה בגדר ירד אט אט. הוא גילה שקל יותר לשלוט במזגו מאשר לדפוק את המסמרים האלה לתוך הגדר.

לבסוף, הגיע היום שבו הילד לא איבד את העשתונות שלו בכלל. הוא סיפר לאביו את החדשות והאב הציע שהילד ישלוף כעת מסמר בכל יום שהוא שומר על עשתונותיו.

הימים חלפו והילד הצעיר הצליח לבסוף לומר לאביו שכל המסמרים נעלמו. האב לקח את בנו בידו והוביל אותו אל הגדר.

'עשית טוב, בני, אבל תראה את החורים בגדר. הגדר לעולם לא תהיה אותו הדבר. כשאתה אומר דברים בכעס, הם משאירים צלקת בדיוק כמו זו. אתה יכול לשים סכין בגבר ולשלוף אותה החוצה. זה לא משנה כמה פעמים תגיד שאני מצטער, הפצע עדיין שם'.

מוסר השכל של הסיפור: שלטו בכעס שלכם, ואל תגידו דברים לאנשים בלהט הרגע, שעלולים להתחרט עליהם אחר כך. יש דברים בחיים שאתה לא מסוגל לקחת בחזרה.

3. הילדה העיוורת (שינוי)

הייתה ילדה עיוורת ששנאה את עצמה אך ורק בגלל העובדה שהיא עיוורת. האדם היחיד שהיא לא שנאה היה החבר האוהב שלה, מכיוון שהוא תמיד היה שם בשבילה. היא אמרה שאם רק תוכל לראות את העולם, היא תתחתן איתו.

יום אחד, מישהו תרם לה זוג עיניים - עכשיו היא יכלה לראות הכל, כולל החבר שלה. החבר שלה שאל אותה, 'עכשיו כשאת יכולה לראות את העולם, האם תתחתני איתי?'

הילדה הייתה המומה כשראתה שגם החבר שלה עיוור, וסירבה להינשא לו. החבר שלה הלך משם בדמעות, ומאוחר יותר כתב לה מכתב ואמר: 'רק תשמור על העיניים שלי יקירי'.

מוסר השכל של הסיפור: כאשר הנסיבות שלנו משתנות, כך גם המוח שלנו. ייתכן שחלק מהאנשים לא יוכלו לראות איך הדברים היו בעבר, ואולי לא יוכלו להעריך אותם. יש הרבה דברים לקחת מהסיפור הזה, לא רק אחד.

זהו אחד הסיפורים הקצרים מעוררי ההשראה שהשאירו אותי פעור פה.

2. גורים למכירה (הבנה)

בעל חנות הציב שלט מעל דלתו שאומר: 'גורים למכירה'. לשלטים כאלה יש תמיד דרך למשוך ילדים צעירים, וללא הפתעה, ילד ראה את השלט וניגש לבעלים; 'בכמה אתה מתכוון למכור את הגורים?' הוא שאל.

בעל החנות ענה, 'בכל מקום מ-30 ל-50 דולר.'

הילד הקטן שלף כסף קטן מהכיס שלו. 'יש לי 2.37 דולר,' הוא אמר. 'אפשר בבקשה להסתכל עליהם?'

בעל החנות חייך ושרק. מהמלונה יצאה ליידי, שרצה במעבר החנות שלו ואחריה חמישה כדורי פרווה קטנים וזעירים.

גור אחד היה בפיגור ניכר מאחור. מיד הבחין הילד הקטן בגור הפוגר והצולע ואמר, 'מה לא בסדר עם הכלב הקטן הזה?'

בעל החנות הסביר שהווטרינר בדק את הגור הקטן וגילה שאין לו שקע ירך. זה תמיד היה צולע. זה תמיד יהיה צולע.

הילד הקטן התרגש. 'זה הגור שאני רוצה לקנות.'

בעל החנות אמר, 'לא, אתה לא רוצה לקנות את הכלב הקטן הזה. אם אתה רוצה אותו, אני פשוט אתן לך אותו.'

הילד הקטן די התעצבן. הוא הביט ישר לתוך עיניו של בעל החנות, מצביע באצבעו ואמר;

'אני לא רוצה שתיתן לי אותו. הכלב הקטן הזה שווה הכל כמו כל שאר הכלבים ואני אשלם מחיר מלא. אני אתן לך 2.37 דולר עכשיו, ו-50 סנט לחודש עד שאשלם עבורו.'

התמונות הנוכחיות של ניקולט סקורסזה

בעל החנות ענה, 'אתה לא רוצה לקנות את הכלב הקטן הזה. הוא לעולם לא יוכל לרוץ ולקפוץ ולשחק איתך כמו שאר הגורים.'

להפתעתו, הילד הקטן הושיט יד מטה והפשיל את רגל המכנסיים שלו כדי לחשוף רגל שמאל מעוותת ונכה הנתמכת בסד מתכת גדול. הוא הרים את מבטו אל בעל החנות וענה ברכות, 'טוב, אני בעצמי לא רץ כל כך טוב והגור הקטן יצטרך מישהו שמבין!'

1. קופסה מלאה בנשיקות (אהבה)

לפני זמן מה, גבר העניש את בתו בת ה-3 על בזבוז גליל נייר עטיפה מזהב. הכסף היה צר והוא התעצבן כשהילד ניסה לקשט קופסה לשים מתחת לעץ חג המולד.

למרות זאת, הילדה הקטנה הביאה את המתנה לאביה למחרת בבוקר ואמרה, 'זה בשבילך, אבא.'

האיש נבוך מתגובתו המוגזמת קודם לכן, אך זעמו נמשך כשראה שהקופסה ריקה. הוא צעק עליה; 'אתה לא יודע, כשאתה נותן למישהו מתנה, אמור להיות משהו בפנים?'

הילדה הקטנה הרימה אליו את מבטה עם דמעות בעיניה ובכתה; 'הו, אבא, זה לא ריק בכלל. העפתי נשיקות לתוך הקופסה. כולם בשבילך, אבא.'

האב היה מרוסק. הוא כרך את זרועותיו סביב ילדתו הקטנה, והתחנן לסליחתה. רק זמן קצר לאחר מכן, תאונה גבתה את חייו של הילד.

אביה שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו במשך שנים רבות, ובכל פעם שהיה מיואש, הוא היה מוציא נשיקה דמיונית ונזכר באהבתו של הילד שהניח אותה שם.

מוסר השכל של הסיפור: אהבה היא המתנה היקרה ביותר בעולם.

אם אתם מכירים סיפורים קצרים אחרים מעוררי השראה שלדעתכם צריכים להופיע ברשימה, אז ספרו לי בתגובות למטה או שלחו לי מייל ואציג אותם בחלק השני בהמשך השנה.